הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט רמ״ח

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Rabbi Akiva Eiger on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 247 Rabbi Akiva Eiger on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250 »

1 הנותן מתנה לחבירו ואמר ליה ואחריך לפלוני. ובו יג סעיפים: שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום ואפי' אם גם השני ראוי לירש המגיד פרק י"ב דזכיה וב"י בשם הר"ן וכן אפילו הקדישה אחריו של ראשון אין להקדש כלום תשו' רשב"א סי' תש"ד וב"י בשם גאונים שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואע"פ שיאמר ואחריו לפלוני: הגה ואם עשה הצואה במקום שנהגו לדון בערכאות של עכו"ם ובאו אח"כ למקום אחר לדון בדיני ישראל לא אמרינן דירושה אין לה הפסק ריב"ש סי' נ"ב אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה וכתב ליה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון אפי' היה הראשון ראוי ליורשו:

2 שכיב מרע שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון ראוי ליורשו ופי' ואמר לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה השני קונה מה ששייר ראשון לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש ואמר תנו לבני שקל בכל שבת ולא משום ירושה אני נותנה להם והנשאר מהנכסים אחר מותם יהיה לפלוני אין נותנים להם אלא שקל אע"פ שאינו מספיק להם וע"ל סי' רנ"ג סעיף ו':

3 נכסי לפלוני ואחריו לפ' ואחריו לפלוני מת ראשון קנה ב' מת ב' קנה ג' מת שני בחיי ראשון הנכסים של יורשי ראשון וכן דין שלישי עם השני המגיד הנ"ל אע"פ שאמרנו אין לשני אלא מה ששייר ראשון אסור לראשון למכור או ליתן גופו אלא אוכל הפירות עד שימות ויזכה השני ואם עבר הא' ומכר או נתן במתנה אין השני מוציא מיד הלקוחות שאין לשני לא מהגוף ולא מהפירות אלא הנשאר וכל המשיא עצה לראשון למכור נקרא רשע ואפי' היו בהם עבדים והוציאם הראשון לחירות או כלים ועשאם תכריכים למת מעשיו קיימים: הגה נתן לראשון הנכסים לעשר שנים ואח"כ לפלוני ומכרן הראשון השני מוציא מיד הלקוחות שהרי לא נתן לו מתנה גמורה רק לזמן טור:

4 בד"א כשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים אבל אם מכרם לאחד מיורשיו או נתנם לו במתנה לא עשה כלום וכן אם נתנם מתנת שכיב מרע אפי' לאחרים לא עשה כלום שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקדם השני לזכות:

5 היה חוב על הראשון או כתובת אשה ובאו לב"ד ליפרע מנכסים אלו אע"פ שהראשון קיים אין ב"ד מגבים אותם מגוף הנכסים אלא מהפירות בלבד שמין להם:

6 מת הראשון ובא בעל חובו ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם כלום אפילו עשאן אפותיקי או שיחדם לאשתו בכתובתה אינם גובים מנכסים אלו כלום אלא הרי הם של שני וכן נראה עיקר אע"פ שרבים חולקים:

7 אין כל דברים הללו אמורים אלא באומר ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום אבל אם א"ל ואחריך מהיום לפלוני ומכר הראשון השני מוציא מיד הלקוחות: הגה וי"א דלא אמרינן בכה"ג דירושה אין לה הפסק ב"י בשם תשו' הרשב"א והיא בתשו' להרמב"ן סי' מ"ה ויש חולקין וס"ל דאין לחלק בין אמר מהיום או לא שם בשם תשו' הרשב"א סימן תש"ד וכ"כ הנ"י בשמו ס"פ י"נ אבל הסברא ראשונה נראה עיקר וכן אם מת שני בחיי ראשון יחזירו ליורשי שני ואם הם שלשה ואמר לא' ואחריך מהיום לפ' ואחריו מהיום לפ' ראשון ושני לא קנו אלא הפירות והשלישי קנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיתת השני והוא שבאו ליד שני תחלה הילכך אם מת שני בחיי ראשון יחזירו ליורשי נותן: הגה ואין כל דברים אלו אמורים אלא שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני אבל אם אמר אחריך לי או ליורשי אם מכרן הראשון ומת הנותן או יורשיו מוציאים מיד הלוקח טור ואפי' לא אמר ואחריך לי או ליורשי רק אמר נכסי נתונים לך כל ימי חייך אין לו בהן רק פירות ואם מכרן הנותן או יורשיו מוציאין מיד הלוקח ריב"ש סי' ת"ע אמר אחריך ליורשי והיה לו בת ומתה בחיי המקבל והניחה זרע זרעה עומד במקומה אבל אם אין לה זרע אין שאר יורשים עומדין במקומה אא"כ אמר מעכשיו ליורשי דאז זכתה הבת מחיים טור אמר נכסי לפלוני ואחריו ליורשי והיה לו בשעת הנתינה בת אחת ואח"כ נולדו לו בנים י"א דזכתה בהן הבת דלא היה כוונתו רק על היורשים שהיו לו בשעת המתנה הגהות מרדכי כנ"ל אמר נכסי לך ואחריך ליורשיך י"א דהוי כאלו אמר ואחריך לפלוני ואם מתו יורשיו בחיי המקבל אין יורשי יורשיו נוטלין כלום אא"כ אמר ואחריך ליורשיך מעכשיו ודוקא שאמר אחריך ליורשיך אבל מה שכותבין בשטרות לך וליורשיך אינו אלא לשופרא דשטרי הר"ן וי"ח הרא"ש בתשו' כלל פ"ד סי"ג ראובן שנתן מתנה ללוי והתנה עמו איזה תנאי ואם יעבור התנאי יהיו הנכסים של שמעון מעכשיו ואח"כ נתן שמעון כל זכות שיש לו במתנה זו ללוי מעכשיו ומת אע"פ שלוי עובר על התנאי זכה בנכסיו מכח שמעון טור בשם הרא"ש כלל פ"א שאלה ב':

8 שכיב מרע שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין השני מוציא מיד הבעל ואם אמר לה כשהיא נשואה ומתה השני מוציא מיד הבעל שכיון שזיכה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה נמצא כאלו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלוני לא הבעל לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה ומתה תחת בעלה יעמדו הנכסים ביד הלוקח:

9 האומר נכסי לאמי ואחריה ליורשיה והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה אין הבעל יורש אותם נכסים מפני שהם ראויים לאשתו ולא זכתה בהם האשה אלא אחר שמתה אבל אם הניחה הבת בן או בת היו יורשים הנכסים שמשמע יורשיה ואפילו יורשי יורשים ואילו אמר לכשתמות הזקנה הרי הם לבתו מעכשיו היה הבעל יורש אותם אחר מיתת אשתו:

10 הנותן מתנה ואמר מטלטלין שיש לי לפלוני נוטל כל כלי תשמישו אבל לא חטין ושעורים וכיוצא בהם ואם אמר כל המטלטלים שלי נוטל הכל והעבדים בכלל המטלטלים אבל לא ריחיים התחתונה וכיוצא בהם שהרי היא מחוברת לארץ ואם אמר כל המטלטל נוטל אף רחיים התחתונה וכיוצא בהם:

11 אמר נכסי לפ' נוטל כל המטלטלים וכל הקרקעות והבגדים והעבדים והבהמות והעופות והתפילין עם שאר ספרים הכל בכלל נכסים אבל ספר תורה יש בו ספק אם הוא בכלל נכסים או אינו לפיכך אם תפסו אין מוציאין מידו אמר לתת לה בגדיה כל מה שמקרי בגד הוא בכלל בין בגדי חול בין בגדי שבת הרא"ש סוף כלל ע"ז:

12 הכותב לחבירו שנתן לו ד' אמות קרקע ואגבן כל מטלטלין שיש לו בין זהב וכסף בין שאר כל כלים גדולים וקטנים ובגדי פשתן וצמר ומשי וכל מה ששמו ממון וכל מה ששמו נכסים לא קנה לא קרקעות מפני שאין קרקע נקנה באגב ולא עבדים משום דקי"ל החזיק בקרקעות לא קנה עבדים ולא ספר תורה מיהו בספר תורה אם תפס אין מוציאין ממנו טור:

13 הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ולא שייר ליורשיו אלא חמשה זהובים והיו לו בביתו שטרי חובות אם מתנת שכיב מרע היתה קנה דשטרות בכלל נכסים הם אבל אם היתה מתנת בריא לא קנה כיון דלא כתב ליה קנה אינהו וכל שיעבודא דאית בהו ולכן יזכו בהן היורשין: הגה ואפי' היה המקבל עצמו חייב לנותן בשטר צריך לשלם ליורשיו דמאחר דלא מחל לו החוב רק הקנה לו השטרות ומאחר דלא קנה השטר גם החוב לא נמחל ב"י ס"ס ר"ן בשם הרשב"א:

פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט רמ״ח

1 שו"ע הראשון ראוי ליורשו. נ"ב אפי' אם הא' אינו ראוי ליורשו אלא דהב' ראוי ליורשו כגון שאמר נכסי לפ' ואחריו לבני ואחריו לפ' כשזכה בהם בנו אין לו הפסק כ"כ הריב"ש סי' קסז וכתב עוד שם כשנתן כל נכסיו לבנו במתנה וב' בנותיו שיחלקו בשוה ואם ימות א' מהם שיורשו הנשארי' בשוה ואם ימותו ב' מהם יירש הנשאר הכל ואם ימותו שלשתן יהי' להקדש חלק הבן הוא ירושה ואין לו הפסק. ואף מה שזכה אח"כ מן הבנות נעשה לו ירושה ואין לו הפסק ואם מת הבן תחלה ואח"כ הבנות זא"ז מה שירשה האחרונה מהבן והבת נעשה ירושה וא"ל הפסק ואין להקדש בהם כלום זולת חלקה שזכתה מכח המתנה דהיינו שליש נכסי' זוכה בהם ההקדש ואם מת הבן לבסוף אינו להקדש כלום ע"ש:

2 שו"ע בן מכלל הבנים. נ"ב ע' בב"י לקמן סי' רנג ובד"מ שם אות ז':

3 הגה לדון בדיני ישראל. נ"ב עי' תשו' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ו':

4 שו"ע אלא מה ששייר ראשון. נ"ב ואם אמר נכסיי מכורי' לך ואחריך מכורי' לפלוני. ע' השגות הראב"ד ר"פ כג מה' מכירה:

5 שו"ע ראוי ליורשו. נ"ב ובמקום שיש בכור ופשוטים ואמר לפשוט נכסי לך ואחריך לפ' לשון מתנה הוא ויש לו הפסק תשו' מהר"י בי רב סי' לב וע' לקמן סי' רפא ס"ו:

6 ש"ך אות ג מור"ם ס"ז בהגה. נ"ב לא הבנתי דבהגה ס"ז מיירי באומר ואחריך מהיום לפ' ומהני מהיום שיכול להפסיק כיון דהב' זוכה למפרע. אבל הכא לענין שנתן הראשון מהיום י"ל דירושה אין לה הפסק וע' מוהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ע"ד דמלישנא אבל הבריא דקדק לדינא בשכ"מ במקצת בקנין או בכולה במהיום בקנין אמרי' לגבי ירושה אין לה הפסק עוד כתב שם דגם בבריא דוקא באומר לבן בין הבנים אבל אמר לבנו יחידו ואחריך לפ' לא זכה פלו' דגם בבריא בעי' דלא אפשט' אם יכול להוריש בן בין הבנים ומספק א"י להוציא מידו:

7 שו"ע ופירש ואמר. נ"ב ע' מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ע"ד דזהו דוקא בבן בין הבנים אבל בבנו יחידי גם בכה"ג לא נעקר הנחלה ממנו וא"ל הפסק וכ"כ עוד שם בסי' ו' ובעיקר דיני דהרמב"ם דבל' זה לא משום ירושה יש לו הפסק. כתב הריב"ש סי' קסז אין טעמו ברור וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל וכ"נ דעת הרשב"א בתשו' וכו' גם בגמ' נראה היפוך סברת הרמב"ם בזה וע' תשו' תשב"ץ ח"ד חוט המשולש הטור השני סי' ב' בארוכה:

8 שו"ע אם נתנם מתנת שכ"מ. נ"ב לשון הרשב"ם כגון דאומר מהיום ולאחר מיתה א"נ כשהי' שכ"מ נתנה. ועיין תשו' מהריב"ל ח"ב ס' ל"ה:

9 הגה וכן נראה עיקר. נ"ב עיין בית מאיר סי' ק' ס"ג:

10 הגה לי או ליורשי. נ"ב ודוקא יורשים ממש אבל אחריך לנכדיי ובני קיימי' אם מכרן הראשון מהני. ריב"א בהגהת מרדכי ב"ב. ועיין ב"ש אה"ע סי' ק"ז ס"ק י"ז ובח"מ שם:

11 הגה אינו אלא שופרא דשטרא ויש חולקים. נ"ב קאי אדלעיל נכסי לפלוני ואחריו מעכשיו ליורשי תשובת שבות יעקב ח"ב סי' קכ"ב:

12 שו"ע שכ"מ שאמר. נ"ב כלשון זה איתא ברי"ו נכ"ג ה"ד ועיין נתיבות משפט שם דהעלה בצ"ע דאמאי נקטו דוקא בשכ"מ ולא בבריא:

13 שו"ע הנותן מתנה. נ"ב אמר ליתן תבואה אינו בכללו אלא ה' מינים בלבד וכן אמר מן עללת' דעללת' היא תרבס של תבואה כן מבואר בנדרים דף נ"ה ובהרא"ש שם וכן פסקי' ביו"ד סי' רי"ו:

14 ש"ך אות יא הוי בכלל ל' מטלטלי'. נ"ב וזה שלא כהרמ"א סי"ב דלהמבי"ט לא מהני תפיסה דדוקא בנכסי מספקי' אבל לא במטלטלי':

15 שו"ע אמר נכסי. נ"ב פ"ב דבכורים משנה י"א הכותב חיתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי. ועיין רמב"ם דמפרש חייתו או בהמתו מש"ה הממע"ה אבל בכתב לו שניהם קנה ממנ"פ וכן לפי' הר"ש שם למאי דפסקי' נדרים י"ט דמעייל בספיקא. וצ"ע דהשמיטו הפוסקי' משנה זו ועיין לעיל סי' רי"ח סכ"ד ובש"ך שם:

16 הגה שמקרי בגד. נ"ב אין תפילין בכלל לשון מלבושים דאין דרך ב"א לכללם בלשון מלבושים. תשו' תולדת אדם להרשב"א סי' קפ"ג ועיין תשובת שבות יעקב א"ח סי' כ"ד דמנעלים בכלל מלבושים ועיין כ"מ פ"ה מהל' שבועות ה' י"ח בסופו:

17 שו"ע דשטרות בכלל נכסי'. נ"ב אבל מע"פ י"ל דאינו בכלל נכסי'. תשו' הראנ"ח ח"א סי' ע"ז:

« Rabbi Akiva Eiger on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 247 Rabbi Akiva Eiger on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250 »